רוב הסיכויים שזה יפגע ביחסים ולכן.....האם זה כדאי? מצד שני עדיף להשאיר את זה בפנים? עדיף שזה יטריד אותנו עד שלא נשחרר את התסכול הזה במקום כלשהו? עדיף שהם ימשיכו לחיות בשקר שהכל בסדר ושהעתיד ורוד?
למה לאף אחד אין תשובה..?
למה לאף אחד אין אומץ לגרום לאנשים להתמודד עם האמת?
למה לאנשים אין אומץ לעשות דברים?
אני לא מצליחה לבכות (אני חוזרת על זה הרבה כי זה מתסכל אותי) אם אני איכשהו כן מצליחה להוריד דמעה היא לא 100% אמיתית, אין בה טיפת רגש.
אין בה כוונה אמיתית, מה שאני בעצם מנסה לשחרר.
אני משלה את עצמי כשאני אומרת לעצמי שאני לא מתחרטת על כלום ועדיין אני מעדיפה לשים מסכה משל עצמי כדי לעבוד עליי למרות שאני יודעת מה קרה באמת....(מקווה שלא איבדתם אותי חח)
למה אני לא מצליחה להסביר את עצמי טוב? למה אני לא מסוגלת לספר מה עובר עליי?
יש אנשים שחושבים שהם יודעים מה עובר עליי, מה מציק לי......אני לא יכולה להגיד אם זה נכון או לא, אם הם צודקים או טועים כי אני בעצמי לא יודעת מה איתי....אני לא יכולה אפילו לתאר איך זה מרגיש.
אני יודעת שאני שונאת את עצמי בגלל זה (בטוח שיש אנשים ששונאים אותי בגלל זה, או התעצבנו עליי לפחות פעם אחת) אני מצטערת שנולדתי בכלל ושאני מבזבזת לאנשים את האוויר.
מה שאני מעלה בדרך כלל עוזר לי איכשהו לשחרר מה שעובר עליי, אני לא יודעת מה זה אבל אחרי שאני מעלה אני מרגישה תחושת הקלה.
יש דברים שלא העלתי כי....לא יודעת למה הם פשוט לא קשורים לכלום כי הם עברו (סוג של) כבר, כרגע הם סתם תופסים מקום בפתקים בפלאפון שלי....
אני מאשימה רק את עצמי במה שקרה קורה ויקרה בעתיד כי רק אני יכולה לעשות שינוי ואני סתם אדישה לעצמי.....להכל.
אני לא מתלוננת, אני מבקשת סליחה שאני זו אני.
;){kind=link}