את זה אני כותבת מהים.
התבטלו לי שעתיים אז...נסעתי לי לים באוטובוס, הייתי צריכה קצת זמן למחשבות בלי בלבולי שכל על לימודים ובכללי קצת חופש מהבית.
תמיד אהבתי את הים למרות שבקושי לקחו אותי לטייל שהייתי קטנה.
אומרים שהים הוא הפסיכולוג הכי טוב לדעתי זה נכון, תמיד שאני הולכת לים עולות לי מחשבות על החיים ובכלל.
כתבתי משהו על עצמי אבל לא נראה שאני אעלה אותו..
כתוב שם במילים אחרות אבל..אני כל פעם חושבת על להתאבד וברצינות אין לי אומץ, אני משתפנת או שאני מתחילה לחשוב מה אני משאירה מאחוריי וזה גורם לי חרטה.
יש רגעים רעים שהופכים את הימים להיות גם רעים..
תמיד הייתי ילדה מופנמת שגם שדברים היו מפריעים לי לא הייתי אומרת כלום, הייתי סובלת בשקט.
מה שכתבתי אתמול (לא פה) זה מה שלא הוצאתי מהפה כל הזמן וזה פשוט הצטבר עד שנשבר לי.
התנצלתי על זה, עשיתי מה שאני יכולה לעשות בשביל לכפר על זה, ועדיין אני מענישה את עצמי.
אני מענישה את עצמי על מה שאני חושבת, על מה שמפריע לי.
חברה טובה שלי הייתה גאה בי שאמרתי מה שהפריע לי, אני לא גאה בעצמי.
הרסתי את היחסים שלי עם מישהו שחשוב לי, ואין מחיר ללאבד מישהו שהתחברת אליו, אין מחיר ללאבד מישהו בכלל.
לרוב אני חיובית אבל אני פסימית כל הזמן, זה בא ביחד עם החיוביות, תמיד יהיה לי מה להגיד גם אם אני לא אומרת כלום.
היום שאלתי את המורה שלי לביולוגיה הרבה שאלות וחברה אמרה לי שאני שואלת המון שאלות. אני זוכרת שפעם הייתי שואלת את אבא שלי שאלות שעניינו אותי, והייתי מספרת לו על דברים שהייתי רוצה לעשות עד שנמאס לו מהשטויות שהבת שלו אומרת.
"את סתם ילדה קטנה שלא יכולה לעשות כלום, זה יפה שיש לך חלומות..".
המשפט הזה פשוט נתקע בי.
מאותו יום אני כבר לא שואלת את אבא שלי שאלות, גם בגלל מה שהוא אמר לי פעם וגם בגלל שאין לו סבלנות אליי, לכולם.
עלה לי משהו שידיד אמר לי
את נהנת להפגע?
-לא
אז מה עדיף לך להפגע או שאחרים יפגעו?
לא ידעתי מה לענות לו כי אני לא אוהבת לפגוע באחרים אבל מצד שני לא כיף להדפק כל הזמן.
מה אתם חושבים? עדיף לכם להפגע או שאחרים יפגעו ממכם?
;){kind=link}