עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,
זה הבלוג שלי ומקווה שתהנו.
Thedark#

(thedark.666.9@gmail.com)
חברים
Engelאופיר בלוגRocketsunshineולריהall by myself
Mr.Nobodyשיפוצניקיתמאיה דקלsmooth criminalשארלוטמיכל
טלטלרות.mayyanlevLiliBlacKEyesחמוץ מתוק
YN71Do what I wantJennyטל אורIM ALLucifer
ɛAngelɜNoNameהדסGil (:Suzanmichal dayan
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

סיפור חלק 1

16/12/2016 23:37
The dark
סיפור, מחשבות, רגשות
זה היה יום קצת מעונן.
חבר שלי היה במילואים, הזעיקו אותו לאיזה משהו..אני יושבת בבית מחכה שיתקשר.
אין סיכוי שהוא ישאיר אותי לבד, לא הפעם...אני לא ארדם בלי איחול הלילה טוב שלו.
לאט לאט יורד החושך, האי וודאות נשאר והמתח באוויר.
פתאום נשמע צלצול, האם אני מדמיינת?
כן, דימיינתי את זה לצערי..
כבר שעה אחת בלילה, הוא בטח נרדם או משהו חושבת לעצמי.
הולכת למיטה, חסר לי משהו, יותר נכון מישהו, אהובי.
נשכבת על המיטה ומנסה להרדם.
אוף..זה לא מצליח.
מתהפכת מצד לצד, קמה וחוזרת שוב.
טוב, זה לא יצליח, אמרתי לעצמי.
התארגנתי ויצאתי לכיוון הים, לחשוב.
הרחוב ריק מאנשים, ממשיכה ללכת קצת בחשש, אור הירח מארח לי לחברה, אולי אתה יודע מה עם אהובי?
ירדתי לשפת הים, המים הקרירים מלטפים לי את הרגליים והחול משקיע אותי מעט.
אחרי הליכה קצרה בחוף ישבתי על החול והסתכלתי על הים, איך הירח מבריק על הים, אור לבן שמשתקף על המים.
המחשבות החלו..הוא בסדר נכון? הוא ישן?, הוא בטוח ישן.
הכל בסדר, תרגעי, הוא יתקשר מחר על הבוקר הוא בטוח יודע שאת דואגת.
הוא פשוט לא יכול לדבר, לא מרשים לו או..שהוא עסוק פשוט.
הכל יהיה בסדר.
השעה כבר שלוש לפנות בוקר.
אני אחכה עוד קצת, שתהיה זריחה.
אבל רגע, אולי הוא יתקשר? הפלאפון לא עליי..ומתחיל להיות קר..
קמתי וניקיתי מבגדי את החול.
שטפתי את רגליי בברזים הקטנים שבכניסה לחוף.
הגיע הזמן לחזור הביתה, אני כל כך דואגת לו.
בדרך חזרה שני שיכורים עברו לידי, הריח שיצא מהם..בא לי להקיא.
אחד מהם פנה אליי, שלום, מה שלומך? איזה יפה את.
הוא דחף אותי לקיר של הבניין.
הדפתי אותו בכל הכוח והתחלתי לרוץ לכיוון הבית.
מזל, הוא לא בא אחריי.
הלב שלי לא מפסיק לדפוק, אם היית פה היית מגן עליי, היית מרגיע אותי ואומר שהוא לא יחזור שוב.
נכנסת לבית, קולי באה להגיד שלום.
לא עבר הרבה זמן, למה את כל כך מתרגשת? שאלתי.
שמעתי קול מהמטבח, קפאתי במקום.
מהמטבח יצא אהובי.
כל כך התרגשתי ושמחתי שהוא חזר, רצתי לכיוונו ופשוט קפצתי עליו ונתתי לו נשיקה וחיבוק שנמשך לנצח.
השעה כבר חמש ומשהו, כדאי ללכת לישון? שאלתי.
הסתכלתי עליו והוא עליי, היו לנו את אותן המחשבות.
התחבקנו התנשקנו לאט לאט הבגדים נפשטו, שנינו חשופים אחד לשני, כל כך פגיעים ואוהבים.
להמשיך? הוא שאל.
הנהנתי בחיוב.
כעת אנחנו ישנים בכפיות.
אני מרגישה את החיבוק האוהב והחם שלו, הרגע המאושר בחיי.
חח הוא התחיל לנחור, אני כל כך אוהבת לשמוע אותו, הוא ממש כאן לידי, כל כך התגעגעתי אלייך.
הגיע הבוקר, יום שישי יום קצר.
אבל רגע, הסטתי את מבטי לחלק השני של המיטה.
אהובי לא לידי, האם חלמתי את הכל? הוא עדיין לא חזר? קמתי והתחלתי לחפש אותו בבית, אין זכר.
שתיתי אתמול משהו? הלכתי לים בכלל?
הסתכלתי בפלאפון, אין שיחות.
הוא לא התקשר...לא שלח הודעה, כלום.
ניסיתי להתקשר, אין תשובה.
ניסיתי להתקשר שוב.
כנראה אין שם קליטה או שהוא עסוק או לא שומע שאני מתקשרת.
כל כך הרבה אופציות, אבל מה קרה? למה הוא לא עונה?
הנחתי את הפלאפון בצד והתחלתי לשחק קצת עם קולי.
פתאום נשמע צילצול, בטח אני שוב מדמיינת.
אבל רגע, זה לא מפסיק!
רצתי לפלאפון שלי וראיתי שתי שיחות שלא נענו, מאהובי!
התקשרתי שוב בחזרה בתקווה שיענה.
הלו? ,שמעתי בצד השני של הקו.
אתה בסדר? הפלאפון לא היה לידי, לא שמעתי שהתקשרת איפה אתה?
אמ..אני בדרך הביתה, אנחנו צריכים לדבר..הוא אמר בקרירות.
לא ידעתי מה להגיד, הייתי קצת בשוק.
אמרתי לו טוב, העיקר שתגיע בשלום וניתקתי את הפלאפון.
התחלתי להכניס את עצמי לסרטים, על מה הוא צריך לדבר איתי? עשיתי משהו לא בסדר? הוא רוצה שניפרד? ככה המחשבות שלי המשיכו, עוד ועוד שאלות עלו במוחי.
אחרי הצהריים שמעתי צפצוף של מכונית, הסתכלתי מהחלון וראיתי אותו.
צבטתי את עצמי כדי לבדוק שאני לא מדמיינת. לא, לא דימיינתי.
ירדתי למטה בשיא המהירות, רצתי אליו.
הוא לא הספיק לומר מילה, כבר חנקתי אותו בחיבוק שלי מרוב געגוע.
עלינו הביתה, הוא לא אמר כלום.
שברתי את השתיקה ושאלתי אם הכל בסדר? על מה רצית לדבר איתי?
הוא נאנח ואמר תקשיבי, את זוכרת לפני שבוע שהאקסית שלי באה להגיד שלום בבסיס?
הסתכלתי עליו במבט הלם.
שאלתי בשקט, מה איתה..?
הוא הסתכל עליי והשתתק..
באותו רגע הבנתי מה קרה, השפלתי את מבטי ולא הצלחתי לעצור את הדמעות..
רות.IM AL
IM AL
16/12/2016 23:59
מלא הערצה ליכולת לספר סיפור מלא,
תמשיכי כך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: