עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,
זה הבלוג שלי ומקווה שתהנו.
Thedark#

(thedark.666.9@gmail.com)
חברים
Engelאופיר בלוגRocketsunshineולריהall by myself
Mr.Nobodyשיפוצניקיתמאיה דקלsmooth criminalשארלוטמיכל
טלטלרות.mayyanlevLiliBlacKEyesחמוץ מתוק
YN71Do what I wantJennyטל אורIM ALLucifer
ɛAngelɜNoNameהדסGil (:Suzanmichal dayan
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

סיפור חלק 2

17/12/2016 11:50
The dark
סיפור, מחשבות, רגשות
אני מצטער.
אני כל כך מצטער.
בבקשה תעני לי, תסתכלי עליי..
לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו עוד פעם יותר, רציתי להקיא מההתנהגות שלו.
איך יכולת לעשות לי את זה?!
מה עבר עלייך?!
אתה אוהב אותי בכלל? שאלתי בעצבים.
הוא התקרב אליי, הוא ניסה להרגיע אותי כמו שרק הוא יודע.
אל תיגע בי! אמרתי בקול עגום, הגרון שלי נחנק מהדמעות.
הוא התחיל לבכות ולהכות את הקיר.
אני כל כך מטומטם....איך עשיתי את זה?! איך?! אני כל כך מצטער, באמת שאני מצטער.
בבקשה תני לי עוד הזדמנות, אהובתי.
אל תפרקי הכל בגלל מעידה אחת קטנה.
הסתכלתי עליו, מעידה אחת קטנה? זה מה שזה?
אם הייתי הולכת עם אחד החברים שלך הייתי משתגע, היית רוצה לשרוף את העולם ואתה זה שאומר לי שזאת רק מעידה אחת קטנה?
אני צריכה לחשוב על זה..
ללכת? הוא שאל.
מה שבא לך..מצידי תשאר הלילה, שיהיה לך איפה לישון.
לילה..
לילה טוב..הוא השיב.
זאת הייתה הפעם הראשונה לדעתי שהיינו קרובים אבל עם זאת כל כך רחוקים..
לא הכרתי אותו, הוא הפך להיות מישהו שלא חשבתי בחיים שהוא יהיה.
ולחשוב שאני אצטרך להסתכל לו מחר על הפרצוף שוב, כל היום נהיה בבית.
אולי אני אלך להורים לבקר אותם?
רעיון טוב, הרבה זמן לא הייתי אצלהם.
לא נרדמתי בלילה הזה, כל המחשבות צפו ובכיתי בשקט.
התחיל לעלות הבוקר, לא הייתי מסוגלת יותר להיות במיטה, קמתי התארגנתי ויצאתי מהבית לכיוון הבית של ההורים שלי.
שעתיים של נסיעה באוטו עוברות כמו נצח שהרדיו כבוי, אני לא מסוגלת לשמוע עכשיו מוזיקה.
הגעתי להורים, כרגיל אמא שלי שמה הרבה אוכל על השולחן. מסתבר שאחותי פה עם האחיין שלי, המון זמן לא ראיתי אותם.
יצאתי אל המרפסת לדבר עם אבא שלי שבדיוק עישן, תמיד כיף לדבר איתו על כל מיני נושאים.
דיברנו עליו, כן הוא שבגד בי.
אבא שלי אמר לתת לו עוד הזדמנות למרות שבוגד תמיד נשאר בוגד, החלטתי להקשיב לו.
שלחתי לו הודעה "היי מאמי זאת אני, בוא נפתח דף חדש בתנאי שאתה מבטיח שזה לא יקרה שוב.."
ויצאתי חזרה לכיוון הבית.
אחרי שעה וחצי נסיעה חזור סוף סוף הגעתי הביתה לחבר שלי, נכנסתי הביתה.
הבית היה ריק בהתחלה, התקדמתי לחדר השינה, שמעתי ממנו רעשים.
פתחתי את הדלת, ראיתי אותם.
ראיתי אותם ביחד.
לא האמנתי שזה יקרה שוב, טוב..אבא צדק בקשר לזה שבוגד תמיד נשאר בוגד.
יצאתי מחדר השינה פעורת פה, הסתגרתי השירותים, חיכיתי שהיא תלך.
שמעתי מהצד השני של הדלת שהוא מבקש ממנה לעזוב.
אחרי כמה דקות שנרגעתי קצת פתחתי את הדלת.
הסתכלתי עליו והוא עליי, הוא לא הוציא הגה.
ושוב זה קרה..
אני לא מספיקה לך? תגיד לי!
את מספיקה, אני אוהב אותך כל כך.
אז למה אתה ממשיך ככה? למה אתה מחפש אחרות? אתה בטוח שאתה באמת אוהב אותי?
אני אוהב אותך.
רק אותי..?
הוא פשוט השתתק.
הסתכלתי עליו בהלם ואמרתי, חשבתי שאני מכירה אותך...חשבתי שאתה האחד בשבילי..
הוא נכנס לדברי והשחיל, אני כן.
חשבתי שאתה רק שלי..
שוב הוא קפץ, אבל אני כן, מתוקה שלי..אני כל כך אוהב אותך. בבקשה תני לי עוד הזדמנות אחת אחרונה, אני מבטיח....עזבי, אני נשבע לא לאכזב אותך יותר, אם תתני לי את ההזדמנות להוכיח לך..
הסתכלתי עליו כמה שניות, השפלתי את מבטי והתחלתי ללכת.
עצרי, חכי שניה לאן את הולכת?
לא אמרתי כלום, המבט שלי הספיק בשביל להבין הכל.
עזבי....תשכחי מזה...את כנראה לא אוהבת אותי אם את לא מוכנה לתת לי עוד הזדמנות.
נתתי לך מספיק הזדמנויות ותמיד חזרת על אותן "מעידות", ריסקת לי את הלב פעם אחר פעם, אני לא מסוגלת להסתכל עלייך יותר..
אני יכולה להגיד לך שאני אוהבת אותך אבל....זה פשוט יהיה שקר..
רגע, את לא אוהבת אותי יותר? הוא שאל בפליאה.
לא.., מילמלתי.
מה?
אמרתי שלא.
היה רגע של שקט, הוא הלך לחדר השינה ויצאתי מהבית למקום הטבעי שלי, הים.
עשיתי סיבוב בחוף כמו תמיד והתיישבתי על החול אחרי סיבוב קצר.
התכנסתי בתוך עצמי והתחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בחיים שלי.
איך הוא יכל לעשות לי את זה שוב?
איך מישהו מסוגל בכלל לעשות את זה?
הערב התחיל לרדת, לאט לאט מתחיל להחשיך.
ללכת הביתה? הוא בטח שם..
רגע, הוא שם?
קמתי ניקיתי את בגדיי מהחול וכמו תמיד, שטפתי את רגליי בברזים שבכניסה לחוף.
הלכתי הביתה שאני במתח מטורף.
פתחתי את הדלת, קולי במקום שלה, היא לא באה להגיד לי שלום הפעם..הבנתי באותו רגע שזה נגמר, הוא עזב את הבית.
הלכתי לחדר השינה לבדוק אם החפצים שלו אינם, על המיטה יש פתק מקופל.
לקחתי אותו והתחלתי לקרוא לעצמי בלב.
"אהובה שלי, או לפחות היית...אני מצטער על מה שהיה, אני מקווה שיום אחד תסלחי לי.
יום יבוא ותמצאי מישהו שיאהב אותך ויסתפק בך, זה לא יהיה אני..אני בוחר בה.....
אני יודע שקשה לך לקבל את זה, אני יודע כמה שאת שונאת אותה אבל..זאת המציאות..
אני מאחל לך שתיהי מאושרת עם מישהו שיגרום לך רק לחייך.
אל תשברי בדרך, אהבתי אותך
תזכרי שהכל יהיה בסדר.
שלך, אהובך לשעבר".
לא הצלחתי לשלוט על הדמעות, הן פשוט נזלו לי מהעיניים.
נכנסתי למיטה לנסות לישון, לא הפסקתי לבכות..
IM ALרות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: