עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי,
זה הבלוג שלי ומקווה שתהנו.
Thedark#

(thedark.666.9@gmail.com)
חברים
Engelאופיר בלוגRocketsunshineולריהall by myself
Mr.Nobodyשיפוצניקיתמאיה דקלsmooth criminalשארלוטמיכל
טלטלרות.mayyanlevLiliBlacKEyesחמוץ מתוק
YN71Do what I wantJennyטל אורIM ALLucifer
ɛAngelɜNoNameהדסGil (:Suzanmichal dayan
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

יום שבת

11/03/2017 15:58
The dark
רגשות, מחשבות, דיכאון
היום ראיתי סרט שנקרא משחקים נסתרים.
זה סרט די מפחיד על ילדה שאיבדה את אמא שלה והיא ואבא שלה עברו לכפר והרבה אנשים מתו.....אבל הילדה האשימה כל פעם מישהו בשם צ'ארלי.
מי רצח את האישה? צ'ארלי.
מי עשה את זה? צ'ארלי.
צ'ארלי.
הוא מישהו לא צפוי בסרט.
בכל אחד ואחד מאיתנו יש צ'ארלי, אבל צ'ארלי.....זה אנחנו.
אם אתם מבינים למה התכוונתי אז די גיליתי לכם את הסוף למרות שניסיתי לא לגלות.
הצליח לי, סוף סוף התקדמתי.
צ'ארלי.
הוא עשה את זה, הוא אמר לי להיות אני שוב.
הוא אמר לי להתבייש, הוא אמר לי לפגוע בעצמי.
רק הוא.
זה נשמע די פסיכי כי זה כן קצת פסיכי.
אבל יותר קל להאשים אותו מאשר להתמודד עם עצמי.
כמו נעל אני בורחת, אני סתם משתפנת ומגיעה לנקודת ההתחלה שוב.
קראתי את זה מההתחלה וזה נשמע ממש דפוק, אני לא מצליחה להעביר מה שעובר לי בראש.
אני שונאת אותי, פשוט שונאת אותי.
אני שונאת את הגישה שלי אני שונאת את הדיבור ואת הקול שלי.
אני שונאת שאנשים מסתכלים עליי, זה גורם לי להתבייש יותר.
אני אוהבת אותו, אני אוהבת אותך אבל כן אני לא מראה לך את זה, שוב.
אני לא מצליחה, אני לא מרגישה כלום.
אני אוהבת אותך אבל לא יוצא ממני כלום.
אני מרגישה שאני חושבת אבל לא עובר לי בראש כלום.
אם אני כן חושבת זה על ההורים שלי ועל מה שהם היו אומרים עלייך אם הם היו מכירים אותך.
אני שונאת לחיות, אין לי מושג למה אני ממשיכה לחיות פה בכלל.
כל דבר מזכיר לי דברים אחרים מהעבר, אני מפחדת שהם יקרו שוב....
באמת שלא אכפת לי שאנשים חושבים עליי (לכל אחד יש דעות שיפוטיות לגבי אנשים אחרים) אבל זה מרתיע אותי כשאני חושבת על זה שיחשבו עליי משהו רע.
אני משתגעת אני לא יודעת מה אני מרגישה, אני לא מצליחה להחליט ואם אני כן מצליחה להחליט איכשהו זה מרגיש לא בלב שלם......
אני לא אני גם בפני עצמי, זה מרגיש ממש מטומטם.
אני מתביישת בעצמי ובכל דבר שקשור אליי, כן....אף אחד לא חושב על עצמו דברים טובים אבל זה מרגיש לי חריג.
ומשהו לסיום
היא שואלת - "למה אנשים בורחים מהאמת?"
זה טוב מלקטוף אושר סדוק מעץ נובל..
"יצא לך אי פעם לברוח מאמתך?"
האמת שכן, ברחתי לפני 200 שנה
ועד עכשיו לא חזרתי אל אזור הנוחות שלי..
את מבינה, תמיד התמדתי והתמודדתי עם כל הליקויים שהעיקו עליי, אך הסיטואציה הזו די קשה בשבילי.
ברחתי ממך למרות שיכולתי לבנות איתך עולם שלם מלווה בשקרים, חלומות ללא שום אמת אמיתית.
לא הכחשתי אותך, התוודתי מול כולם שאת היחידה ששוכנת לי בצד הימני של הלב.
"אז הפקסת לאהוב אותי?"
לא, זה שאני לא פה ופה בו זמנית מוכיח שלא הפסקתי.
זה שאני מתקשר איתך דרך מבטים ותפילות מוכיח שעוד לא חלף לי הרגש.
יודעת, האמת שלי לא מוכרחה להיות אמיתית בשבילך.
אם הפסקתי לאהוב טכנית
לא היו חולפים מאז 200 שנה..
רות.IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: