כלום |
|
זה ממש מוזר לחזור אבל אני חייבת לפרוק
אני גרועה ממש, אני ממש גרועה
בגלל זה אין פה אף אחד, אני מרגישה שאף אחד לא באמת אוהב אותי, שלא באמת אכפת לאף אחד (זה נשמע צומי אבל באמת שככה זה מרגיש).
הבנתי שיש לי בעיה שאני נתקעת על אנשים שהם לא טובים לי ומפספסת הרבה אנשים.
כמה שאני נותנת לאחרים ומקבלת בעיטה לפרצוף כל פעם מחדש.
שאלתי אותו, מבחינתו אנחנו ידידים למרות שזה נראה ומרגיש אחרת ושוב התרחקנו.
לפעמים אני רוצה לעבור בית ספר כדי לקבל שקט מסביב ומה שאני מחפשת זה רעש מבפנים. זה נשמע פתטי אבל אני מנסה להגיד שאני מחפשת משהו משמעותי גם לאחרים שאני יכולה לעשות, שלא יתעלמו ממני (לשם שינוי).
כל פעם מישהו מפספס אותי, אני שקופה בעצם, אני רוח, לא פה.
למרות הכל, אני בסדר עם זה, שוב חוזרת והופכת לקיפוד.
חיכיתי שזה יקרה.
ששוב יגיע היום שיקרה משהו ואני אהיה אדישה כמו תמיד, אבל גם שבפנים לא יזיז לי.
אני מוצאת את עצמי רוצה לבכות מכל דבר קטן, מכל כתבה על ילד שננטש או כלב שמצא בעלים חדשים ובית חם.
אני לא אוהבת להודות בזה אבל אני די מקנאה. אני אפילו לא יודעת במה, לא חסר לי כלום תכלס.
אני מיותרת.
|
|
|
|
|
 | עצוב שאת מרגישה כך, כל כך שמח לראות אותך פה שוב. את לא מיותרת את מיוחדת וכן זה קשה לפעמים להיות שונה מיוחד. |
|
 | אחת הבלוגריות שהתגעגעתי לקרוא אותם שמכל פוסט מזדהה איתה , מרגישה שאנחנו לא כל כך שונות אחת מהשנייה.. מה שטוב בבלוג הזה זה שאומנם בחוץ אולי לא רואים אותי אבל כאן זה מקום הפריקה שלי המקום היחיד שאני באמת אני ... מצטערת שהזנחתי♥ |
|
| זה שיש לך את הרגשות האלה והאמפתיה הזאת זה דבר טוב. אין את זה להרבה אנשים היום מאחר והעולם נעשה לאינדיווידואלי יותר ויותר.. את יכולה לשנות המון דברים ולהשפיע מעצמך עם האמפתיה הזאת... זה דבר חיובי בעיניי. מי שלא נותן לך את האהבה שמגיעה לך לא באמת שווה את המאמץ. באמת לא היית פה הרבה זמן, התגעגעתי. |
|
| דבר חשוב למדתי מאיש חשוב לי: כשכואב- סימן שצומחים. * * * * * * * כשכואב הכול שחור. קחי לך זמן לנשום. לעשות לעצמך טוב בקטנות, כמו אוכל טוב, שינה מספיקה, ואפילו לראות סרט קיטש..גם לנוח מהבחוץ חיוני כדי לשקם את הנפש. הזמן יעבור והענן השחור גם כן. את לעולם אינך מיותרת. |
|
;){kind=link}