הסיבה שיכולתי לבכות היא שמורה שלימדה אותי במשך שנתיים ושיעור נפטרה מסרטן..
היא לימדה אותי אנגלית..בזכותה אני יודעת אנגלית, ביסודי לא לימדו כמו צריך והגעתי לחטיבה עם קצת ידע בקושי.
היא לא וויתרה על אף אחד, היה משפט שהיא תמיד אמרה לכל הביישנים כמוני "לא בושה לא לדעת, בושה לא לשאול".
היא המורה היחידה בבית ספר שלי שלא נתנה שיעורים בחופש כי חופש זה חופש כמו שהיא הייתה אומרת..
אתמול אח שלי שאל אותי משהו באנגלית והוא שאל אם הוא אמר נכון, ניסיתי להסביר לו שיטה שהיא לימדה אבל..הוא לא הקשיב.
ואז לפני שהלכתי לישון ראיתי שכתבו בקבוצה של הכיתה שלי שהיא נפטרה.
זה לא ממש אמור להשפיע עליי כל כך..אבל היא הייתה מישהי שהשפיעה עליי, פעם ראשונה בחיים שלי הרגשתי שלא מוותרים עליי. היא תמיד נתנה הרגשה שהכל בסדר ושהכל קטן עלייך.
אין לי עוד מה לכתוב אז...לסיום תמיד תזכרו שלא בושה לא לדעת, בושה לא לשאול.
היום יכולתי לבכות, עצרתי את עצמי ואחר כך שניסיתי שוב לבכות לא הצלחתי.
הסיבה שיכולתי לבכות היא שמורה שלימדה אותי במשך שנתיים ושיעור נפטרה מסרטן..
היא לימדה אותי אנגלית..בזכותה אני יודעת אנגלית, ביסודי לא לימדו כמו צריך והגעתי לחטיבה עם קצת ידע בקושי.
היא לא וויתרה על אף אחד, היה משפט שהיא תמיד אמרה לכל הביישנים כמוני "לא בושה לא לדעת, בושה לא לשאול".
היא המורה היחידה בבית ספר שלי שלא נתנה שיעורים בחופש כי חופש זה חופש כמו שהיא הייתה אומרת..
אתמול אח שלי שאל אותי משהו באנגלית והוא שאל אם הוא אמר נכון, ניסיתי להסביר לו שיטה שהיא לימדה אבל..הוא לא הקשיב.
ואז לפני שהלכתי לישון ראיתי שכתבו בקבוצה של הכיתה שלי שהיא נפטרה.
זה לא ממש אמור להשפיע עליי כל כך..אבל היא הייתה מישהי שהשפיעה עליי, פעם ראשונה בחיים שלי הרגשתי שלא מוותרים עליי. היא תמיד נתנה הרגשה שהכל בסדר ושהכל קטן עלייך.
אין לי עוד מה לכתוב אז...לסיום תמיד תזכרו שלא בושה לא לדעת, בושה לא לשאול.